1. ערעור על החלטת משיב 1 אשר מונה כמנהל מיוחד לבדיקת תביעות העובדים בעמותת "בצדק - מרכז אמריקאי ישראלי לקידום צדק בישראל" (להלן: "המנהל המיוחד" ו"העמותה" בהתאמה), אשר ביום 9.03.11 ניתן כנגדה צו פירוק. במסגרת ההחלטה דחה המנהל המיוחד את תביעת החוב שהגיש המערער לקבלת שכר עבודה בגין עבודתו בעמותה בתקופה שמיום 1.05.09 ועד למתן צו הפירוק, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים בגין תקופת העסקתו בעמותה מחודש אפריל 2004 ועד למתן צו הפירוק. תביעת החוב הועמדה על ידי המערער על סך של 174,475 ש"ח.
2. המנהל המיוחד דחה את תביעת החוב במלואה תוך שהוא מצביע על תמיהות רבות שעלו מתוך החומר שצרף המערער לתביעת החוב וממסמכים שהעביר לו המערער לאחר מכן. בין היתר הוא הצביע על כך שבידי המערער היו תלושי שכר לחודשים נובמבר ודצמבר 2009 כשטענת המערער הייתה כי כלל לא קיבל שכר עבור עבודתו בחודשים מאי עד דצמבר 2009, על כך שמטופס 106 לשנת 2010 עלה כי המערער העוסק בארבעת החודשים ינואר עד אפריל בלבד וקיבל סך של 100 ש"ח בחודש בלבד, ועל כך שחרף העובדה ששכרו הולן במשך שנתיים המשיך המערער לעבוד בעמותה במשך תקופה זו כשכיר באותו היקף. הוא גם הצביע על כך ששלושה מכתבים ששלח המערער בשם העמותה באמצעותם ביקש המערער להעיד על עבודה שביצע עבור העמותה במשך השנים, נכתבו על נייר מכתבים בכותרתו הופיע שמו של מנכ"ל העמותה, עו"ד מרדכי גרין, כשמענה של העמותה הוא משרדו של עו"ד גרין. המנהל המיוחד גם ציין שבפגישה שיזם עם המערער במטרה לקבל ממנו הסברים לתמיהות אלו, הוא נוכח לדעת כי המערער כלל אינו מכיר את מוסדות העמותה, וכי במשך כל שנות העסקתו הנטענת לא נכח באסיפה כללית או בישיבת הנהלה. הוא גם אינו מכיר עובדים נוספים של העמותה מלבד המזכירה אשר שימשה גם כמזכירתו של משרד עורכי הדין של עו"ד גרין. הכירותו עם הגורמים בעמותה הסתכמה אך על היכרות עם הגורם המממן של העמותה הנמצא בארה"ב, שהוא זה שהבטיח לו לשלם לו את שכרו. המערער גם הועסק ללא הסכם העסקה ועד היום לא קיבל מכתב פיטורין. על כל אלו ציין המנהל המיוחד כי המערער לא שלל את האפשרות שהוא הציג בפניו לפיה העסקתו על ידי העמותה שימשה כסות להעסקתו כשכיר במשרד עורכי הדין. בשל כל אלו דחה כאמור, המנהל המיוחד את תביעת החוב של המערער.
3. בערעורו טען המערער כי החלטת המנהל המיוחד שגויה מפני שהיא נסמכת על הנחות מוטעות. כך, למשל, המנהל המיוחד סבר בטעות כי לעו"ד גרין משרד עורכי דין פרטי במסגרתו הועסק גם המערער, בעוד שלמעשה שניהם עבדו כשכירים בעמותה במשרדיה ותוך שהם מתשמשים בציוד השייך לעמותה. לטענת המערער, הוא הרבה לייצג את העמותה בהליכים משפטיים שונים, כשהפיקוח על עבודתו נעשה על ידי העמותה באמצעות עו"ד גרין. עיסוקו התמקד ביחסיה של העמותה כלפי חוץ ולא היה לו קשר עם ענייני הפנים שלה כמו מצבה הפיננסי, ישיבות ההנהלה שלה וכיוצ"ב. עניינים אלו הותיר עו"ד גרין בסמכותו הבלעדית משיקוליו. המערער הוסיף כי המתנתו בגביית שכרו נבעה מהסתמכותו על הבטחות של אישי ציבור חשובים הקשורים לעמותה שהבטיחו לו לפעול לגיוס כספים בארה"ב לתשלום שכרו. הוא אמנם עסק כעו"ד גם בעניינים אחרים של לקוחות אחרים פרטיים משלו אך הדבר נעשה באישור העמותה. כשפנה אל חברת "חשבונות ומיסים" אשר הנפיקה את תלושי השכר עבור העמותה לקבלת העתקים של תלושי השכר שלו, התברר לו כי בתקופות מסוימות נרשמו על שמו תלושי שכר בסכומים מגוחכים, של כ-100 ש"ח לחודש שלא בידיעתו. לטענת המערער, המנהל המיוחד לא פעל כפי שהיה מצופה ממנו לפי הדין ולא פעל לדלות את מירב הפרטים אודות עבודתו ואודות הנסיבות שהביאו לרישום שכרו הנמוך בתלושי השכר. בשל כך נטען, יש להורות על ביטול ההכרעה בתביעת החוב ולהורות למנהל המיוחד לבדוק את תביעת החוב ולחשב את השכר המגיע לו מהעמותה בשל עבודתו בה כשכיר.
4. בתגובתו לערעור שב המנהל המיוחד על הנימוקים שבהכרעתו והוסיף כי הכרעתו התקבלה בתום בדיקה יסודית ובהסתמך על ממצאים ברורים וראיות כבדות משקל. מהמסמכים שהגיש המערער לעיונו עלה כי עבודתו עבור העמותה הייתה מינורית ומזערית לאין שיעור מתוך עבודתו הכוללת. הוא קיבל מהעמותה סך של 100 עד 360 ש"ח לחודש, אם בכלל, והוא התפרנס למחייתו מעבודתו כעורך דין פרטי. הוא גם הצביע על כך שבחודש פברואר 2010 בתקופה בה המערער הועסק כביכול על ידי העמותה והופק עבורו תלוש שכר על סך של 100 ש"ח, עלה בידו לקבל פסק דין כנגד העמותה בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. מכאן המסקנה המתבקשת כי המערער כלל לא הועסק על ידי העמותה ולא ראה את עצמו ככזה. המערער, כך נטען, לא עמד בנטל להוכיח את תביעתו וגרסתו מלווה בתמיהות רבות. העמותה לא הקימה מחלקה משפטית או לשכה משפטית, אלא הסתמכה על שירותים משפטיים מזדמנים שבמסגרתם השתלב גם המערער. למעשה, המערער הועסק תחילה על ידי משרד עורכי הדין של עו"ד גרין ולאחר מכן עבד כעורך דין פרטי כשעיקר פרנסתו באה מלקוחות אחרים בעניינם טיפל כעורך דין פרטי.
בדיון שהתקיים ביום 25.01.12 שבו הצדדים על טענותיהם וב"כ הכנ"ר הצטרף לעמדת המנהל המיוחד.
דין הערעור להידחות.
5. בעל תפקיד המכריע בתביעות חוב משמש בתפקיד מעין שיפוטי (רע"א 5388/97
ינוב נ' אחיעזר, פ"ד נב(1) 199, 204; פר"ק (מחוזי-י-ם) 4040/07
משרד האוצר, אגף מס הכנסה נ' עו"ד אמיר שושני, מפרק, פורסם במאגרים [21.11.10]). על בעל התפקיד לנקוט משנה זהירות ולדקדק בטיבה של תביעת החוב שהוגשה על ידי נושה ובטיב הוכחתה. עליו לאזן בין זכויות החייב, זכויות הקניין של הנושה הספציפי אשר הגיש את תביעת החוב, וחובתו כנאמנם של כלל הנושים לשמור על קניינם ועל האינטרס הלגיטימי שלהם שלא להגדיל את הנשיה על ידי קבלת תביעות חוב שאינן מוצדקות או אשר לא הוכחו בפניו ( בש"א (מחוזי-י-ם) 7013/09
אבו ג'האלין נ' עו"ד ד"ר משה כהן, המנהל המיוחד לבדיקת תביעות החוב כנגד חברת ש. בראשי בע"מ, פורסם המאגרים [26.05.11]; בש"א (מחוזי-חי') 15453/06
עזבון המנוח מתתיהו לוי ז"ל נ' עו"ד אפשרים צ'יזיק, פורסם במאגרים [6.05.07]; ע"א 1057/91
הרצל נ' מכטינגר, פ"ד מו(4) 353, 358). לשם כך חובתו לקבל את החומר הדרוש כדי להחליט אם לקבל את תביעת החוב או לדחותה, לבחון את כל המסמכים שהובאו לפניו, לשמוע עדויות או להסתפק בעדויות שניתנו בתצהירים, ולבקש מסמכים נוספים לפי הסמכות המוקנית לו בתקנות 76(ב) ו-93(א) לתקנות פשיטת רגל, תשמ"ה-1985 (להלן: "תקנות פשיטת רגל"). הכרעתו של בעל התפקיד חייבת להיות מנומקת ולהתייחס לכל החומר והטענות הרלוונטיות אשר בפניו באופן שניתן יהיה להעמידה בשבט הביקורת (המ' (מחוזי-ת"א) 2087/97, פש"ר 525/96
ויטלי קריספי נ' ח. אלקטרוניקה (1998) בע"מ ורו"ח דוד שחם, הנאמן לביצוע הסדר נושים, פ"מ תשנ"ט(1) 931, 940; (המ' (מחוזי-חי') 33749/96
בנק המזרחי המאוחד נ' שלמה ארגוב, המנהל המיוחד, פורסם במאגרים [11.02.99]).
6. מנגד, נטל ההוכחה בדבר קיום חוב בר תביעה במסגרת הליכי כינוס נכסים, מוטל על הנושה. עליו, בדומה לתובע אזרחי, מוטל הנטל לבסס את תביעת החוב בעובדות רלוונטיות, לנמקה כראוי ולהוכיח את אמינותה באמצעות תצהיר ובאמצעות מלוא האסמכתאות והראיות הנמצאות ברשותו (פש"ר (מחוזי-ת"א) 1199/01
דנבר צבעי ישראל בע"מ נ' עו"ד דוד גולדבלט-לוי, המנהל המיוחד, פורסם במאגרים; בש"א (מחוזי-חי') 7839/03
טסלר נ' עו"ד מטר נביל, פורסם בהמאגרים [11.04.05]). בעל התפקיד אינו מחויב לתור אחר ראיות עבור הנושה, ולא מוטלת עליו חובה "לסייע" לנושה ולהבהיר לו אלו מסמכים עליו לצרף לתביעת החוב שלו (בש"א (מחוזי-י-ם) 7013/09 בעניין
אבו ג'האלין; פש"ר (מחוזי-ת"א 2347/99
מוריאנו נ' עו"ד ארז, הנאמן, פורסם במאגרים [21.11.01]).
7. במקרה זה עשה המנהל המיוחד את מלאכתו נאמנה. הוא עיין באסמכתאות שצרף המערער לתביעת חוב, בחן אותן היטב ופנה אל המערער בבקשה להשלמת מסמכים ומתן הבהרות לתמיהות שעלו מהחומר שהגיש. משלא היה בתשובותיו והסבריו של המערער כדי להניח את דעתו של המנהל המיוחד הוא שב ופנה אל המערער וביקש את הסבריו. בהמשך הוא גם קיים שיחת הבהרה עם המערער, אך גם לאחר כל אלו נותרו בפניו תמיהות רבות. אכן, אין בחשד או בתמיהות של בעל תפקיד כשלעצמן כדי לשמש עילה לדחיית תביעת חוב. ברם, במקרה זה לא זו בלבד שהתמיהות העולות מתוך האסמכתאות עצמן הן אכן כבדות משקל, אלא שלמעשה ככל שהיה באסמכתאות אלו כדי להוכיח דבר, לא היה בהן להוכיח את טענתו של המערער כי אם להפריכה.
8. טענת המערער הייתה כי הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים לתקופה של שבע שנים ואחד עשר חודשים, לשכר עבודה בגין 22 חודשים, אך מכל תקופה זו הוא המציא למנהל המיוחד תלושי שכר כששניים מתוכם הם עבור חודשיים לגביהן טען המערער כי לא קיבל את שכרו. טופס 106 לשנת 2010 שהוגש על ידו, לימד גם הוא שהמערער לא עבד בכל התקופה הנטענת על ידו, שכן בטופס צוין כי המערער הועסק בשנת 2010 ארבעה חודשים בלבד. בצדק גם נטען כי העובדה שמטופס 106 עלה כי שכרו של המערער היה בסך של 100 ש"ח לחודש, מעלה תהיה כי אין מדובר בדיווח אודות שכר עבודה אמיתי והוא נועד אך כדי ליתן כסות כלשהי למערכת השכר האמיתית של המערער. בפי המערער לא הייתה תשובה מניחה את הדעת לממצא זה, כמו גם לשאלה מדוע ישב בלי לפצות פה במשך כשנתיים בהן לפי טענתו לא קיבל שכר. זאת ועוד, חרף הקלות בה יכול היה המערער להוכיח ביצוע עבודה משפטית עבור העמותה, כל שעלה בידו להציג בפני המנהל המיוחד היה שלושה מכתבים שנשלחו על ידו בשם העמותה ופרוטוקול אחד של דיון בהליך בו נטלה העמותה חלק כ"ידיד בית משפט" בבית המשפט הגבוה לצדק. די נהיר כי לו אכן היה יסוד לטענת המערער אודות עבודתו בעמותה במשך שנים רבות, היה בידו להציג חומר רב הרבה יותר באמצעותו ניתן היה ללמוד על נכונות טענתו. בצדק גם נטען כי הטענה כאילו עבודתו עבור העמותה הייתה לאו דווקא כעורך דין אלא כ"פקיד" לא עולה מתוך תביעת החוב שלו, ומדובר בטענה חדשה. מה גם, שגם את הטענה אודות עבודה כפקיד בעמותה ניתן היה לתמוך במסמכים ובראיות רבות.
הערעור נדחה אפוא, והמערער ישלם למנהל המיוחד את הוצאותיו בסך של 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, ב' שבט תשע"ב, 26 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.